בלוג האולימפוס - טקסט אודות הפלטפורמה
דימוי מתוך כך וכך כך וכך כך וכך
״כששלפתי את השקופיות מהארגז ראיתי מודלים מלהיבים, אדריכלות צבעונית ונוצצת - מולי הופיעה בבל החדשה.״
נתקלתי בו לראשונה לפני שני עשורים, כסטודנט לאדריכלות, בשיטוט מקרי בספרייה. כעת, הגעתי לארכיון כדי להתעמק בעיר שתכנן, ובמיוחד בהרצאה אחת שהעביר אודותיה בחורף של שנת 1963, במכון לאמנות עכשווית בלונדון. כששלפתי את השקופיות מהארגז ראיתי מודלים מלהיבים, אדריכלות צבעונית ונוצצת - מולי הופיעה בבל החדשה. קונסנט הציג בהרצאה הזו את בבל החדשה כעיר שהחיים בה הם הרפתקה, ושבה כל אדם יכול לממש חיים חופשיים ויצירתיים. חשבנו להעלותה מחדש בפתיחת הכנס הראשון של בית הספר של העיר בתל אביב. בבל החדשה היא עיר שתוכננה כדי לאפשר לאדם המתגורר בה להיות יצירתי. האדריכלות שלה הומצאה כדי לאפשר חופש. היא נועדה להוות מרחב שקונסטנט תיאר בהרצאה ״כלא יותר ממסגרת מינימלית להתנהלות חופשית … מרחב שבו הכל אפשרי, כדי שהכל יוכל לקרות״. רעיון העיר שהשאיר אחריו קונסטנט הוא מודל ממשי שבו מרחב והתארגנות אנושית כרוכים זה בזה - מודל שמציע את המרחב החופשי כמקום שבו מתהווה יצירתיות בעולם בכל תחום: יהיה זה בית ספר, עיצוב, אדריכלות, כנס, שיעור, או כל דבר שאנו רוצים שיפעל אחרת מכפי שהוא פועל היום. גם את הכנס הראשון של בית הספר של העיר תכננו במטרה להציע למשתתפים בו לחוות את עירם כמרחב חופשי ללימוד ומחקר. רצינו לעשות זאת באמצעות סדרת מפגשים, תערוכות, מחקרים ועבודות פרפורמנס המתרחשים לאורך שבוע ברחבי תל אביב. אלא שכמה ימים לאחר שחזרתי מאוטרכט, פרצה מגיפה. סגר הוטל על תל אביב והכנס בוטל. באחד הערבים הראשונים של הסגר, חומקים מדירותינו אל המרפסת הנעולה של בית ליבלינג, נפגשנו, אוצרי הכנס, בנסיון לחשוב יחד על מודל אחר של התכנסות - כזה שיכול להתקיים בזמן של מגפה. התבוננו בעיר הריקה מהמרפסת, נחרדים מהמחשבה על סדרת מפגשי הזום החיוורים שעתידה להחליף את הכנס הרב-חושי שעליו עבדנו במשך חודשים. ניסינו לחשוב יחד על כנס שאינו מבוסס על מרחב משותף למפגש, על זמנים שנקבעו ועל תוכן שהוגדר מראש. כנס שיכול להתקיים בעיר סגורה בה אנשים מבודדים בבתיהם. ואז נזכרנו בכסא המתקפל.
דימוי מתוך כך וכך כך וכך כך וכך
הפדגוגיה של הכסא המתקפל
שתי קומות מתחתינו, במרתף של בית ליבלינג, המתינו למשתתפי הכנס המבוטל ארבעים כסאות מתקפלים. את ארבעים הכסאות הללו אסף המעצב יעקב קאופמן במשך עשרות שנים. הוא לימד באמצעותם את הקורס הידוע שלו בבצלאל לעיצוב הכסא המתקפל. כשפנינו אל קאופמן בבקשה לשאול את אוסף הכסאות המתקפלים, חשבנו שכסאות שנאספו במשך שנים במיוחד עבור שיעור, יתאימו במיוחד לשמש ככסאות של כנס שעוסק בלימוד. כעת, כשמשתתפי הכנס שלנו נאלצו להישאר סגורים בבתיהם, חשבנו שהכסא המתקפל יכול להניע את הכנס עצמו. החלטנו לשלוח את ארבעים הכסאות אל ארבעים דירות בתל אביב, ירושלים, לונדון, ברלין ואמסטרדם, שם נמצאו כעת ארבעים המשתתפים בכנס-שבוטל. מחקנו את כל פרטי הכנס הישן מהאתר, שינינו את שמו ל׳על אף ולמרות הכל׳, ושלחנו הודעות חדשות לכל הנרשמים.
״משתתף יקר.
אם הכנס הראשון של בית הספר של העיר היה נפתח בזמן, היינו יושבים כעת יחד בדירה אחת על ארבעים כסאות מתקפלים מאוספו הפרטי של המעצב יעקב קאופמן. השבוע, שלחנו את אחד מארבעים הכסאות האלה לביתך. הוא ישאר אצלך למשך חודש ימים. הכסא המתקפל הזה הוא כלי רכב המאפשר יציאה להרפתקאה, למסע על-פיזי בין נקודת ההתחלה שלך ⟵ למקום אחר. הכסא מחבר את היושב עליו לרשת, לאוסף, לכנס הראשון של בית הספר של העיר בבית ליבלינג.
בכנס החדש אין משימה או פעילות מוכתבת. זו הזמנה לתחום את העשייה שלך, לקדם אותה, להרחיב אותה, לתמוך בה, להעשיר אותה. אנו מזמינים אותך לנסות ולהגיע בזמן הכסא למקום אחר מהמקום בו התחלת. יהיה זה משפט אחד נוסף בתזה, חברות חדשה שנרקמה, סרט באורך מלא, טיפוס על הר אלגורי - מקום אחר. ארבעים משתתפי ומשתתפות הכנס עומדים לרשותך כיועצים ואנשי שיח. תוכל לבחור שלושה מביניהם ולקיים עמם דיאלוג במהלך הכנס: לספר, לחלוק, להתייעץ. אנו נדאג לחבר ביניכם.״
במהלך החודש הבא, רשת של כסאות חיברה בין אמנים ויוצרים שהסתגרו כל אחד בביתו, אך פעלו יחד בתוך המסגרת המשונה שהוצעה להם. אנחנו עקבנו אחרי התקדמות עבודתם, הקשבנו להתהוות מחקריהם, והתבוננו ברשת שנפרשה, ברעיונות שעברו בין אנשים. ערכנו תיעוד ורישום של התפתחות הפרויקטים השונים, חיברנו בין עבודות או אמנים, וליווינו אותם כשהם למדו, יצרו וחקרו. התחושה שלנו הייתה שהכנס המאולתר הזה יכול להימשך עוד ועוד, אבל הזמן תם. באחד הערבים של סוף חודש מאי הגיעו בחזרה לבית ליבלינג ארבעים כיסאות מתקפלים ואיתם ארבעים בני אדם. הם נפגשו כאן זה עם זה לראשונה, חולקים רעיונות וחוויות מהחודש האחרון. בסוף הערב עלינו אל גג הבניין והבטנו יחד במפה גדולה ששרטטנו יחד לאורך מאי 2020, מפה שתיארה את גלקסיית הרעיונות שנוצרה במהלך הכנס - מפת ידע חי שיצרו אמנים, מעצבים ואדריכלים במשך חודש אחד. ידע שנמצא בזמן התהוותו. לכנס הכסאות המתקפלים לא הייתה תמה. משמעותו נמצאה בהתקיימותו ״על אף ולמרות הכל״ - ברצון ובהתעקשות להמשיך ליצור ולחשוב בתוך זמן לא אפשרי. הכנס פתח בפנינו רעיונות חדשים על פדגוגיה, על ידע ועל צורות למידה, והגשים בטבעיות רעיונות שעליהם חשבנו בשנתיים האחרונות, עם הקמתו של בית הספר של העיר.
