ללמוד לקרוא לאט / שיחה בין אנה ווילד ליוני רז פורטוגלי על סדנת הקריאה של האולימפוס

קבוצת הקריאה של האולימפוס היא קבוצת יוצרים מתחומים שונים שנפגשת מדי שבוע כדי לקרוא ביחד את ״בעקבות הזמן האבוד״ (רומן בן 3000 עמודים, פחות או יותר). תכנית הלימוד הזו אמורה, בלי עין הרע, להימשך שלוש שנים. ביקשנו מאנה ויוני, מנחי התכנית, לספר קצת על הפרויקט יוצא הדופן הזה.

------

יוני: הי אנה, את יכולה לתאר בכמה מילים איך נראה מפגש של קבוצת הקריאה שלנו בפרוסט?

אנה: כן, אוקי. בכל שבוע אנחנו קוראים בין 12-20 עמודים של הרומן ״בעקבות הזמן האבוד״ מאת מרסל פרוסט (הרומן מורכב משבעה כרכים שעומדים, כל אחד, כרומן בפני עצמו. עד עכשיו קראנו את כל הכרך הראשון, שמורכב משני ספרים נפרדים.) המפגשים בנויים סביב הקטע השבועי, כשבדרך כלל אנחנו מציידים את הקבוצה באיזושהי הנחייה לקראת הקריאה - לפעמים זו רק שאלה או דבר לשים לב אליו, ולפעמים תרגיל ממש שאמור ללוות את הקריאה ולמקד אותה. אנחנו פותחים את המפגש במעין סבב ראשוני של רפלקסיה - כל אחד נותן את ההבחנות/שאלות המרכזיות שלו על החלק שקראנו. ועל בסיס זה אנחנו ממשיכים את השיחה…

יוני: אני יכול להוסיף משהו?

אנה: כן.

יוני: כשאת אומרת ״שיחה״, זה עלול להתפרש כאילו כל אחד אומר מה הוא הרגיש, או מה זה הזכיר לו, וחשוב לי להבהיר שבמפגשים אנחנו לא מקיימים שיחה אסוציאטיבית ומעורפלת. אחד האתגרים שלנו הוא להיות צמודים אל הטקסט, לשאוב ממנו רעיונות קונקרטיים, לפתח את הכישור הזה של יכולת שיחה ומחשבה קונקרטית, מנומקת ועשירה על משהו. לא להסתפק ב״אהבתי/לא אהבתי״.

אנה: כן. נכון. השיחה במפגש מתבססת על רשימה עקרונית של נקודות ותובנות שאנחנו הכנו מראש, כמנחים. המטרה היא לפרק את כל השכבות והרבדים של הטקסט שקראנו, אבל השיחה שמתפתחת בפועל היא שיחה מאוד פתוחה, שכל אחד מוסיף לה משהו. אנחנו מדברים על המבנה, על תמות, על רעיונות שמצאנו בטקסט. זה עוד דבר שאנחנו מפתחים מאוד במהלך המפגשים - היכולת לחשוב באופן פעיל ויצירתי על טקסטים, לא להיבהל מהם. חשוב לי לומר שזו לא הרצאה, ואין חומר שהוכן מראש. רק מחשבות, רעיונות, שיחה חיה שמתפתחת בין המשתתפים. אנחנו באמת קוראים ביחד.

יוני: תראי, אני אדם כותב, ופרוסט הוא סוג של גיבור על בשבילי - המבנה התמאטי המורכב של הרומן, היכולת שלו להתבונן בדמויות, המעבר בין ז׳אנרים שונים. רציתי לשאול למה את חושבת שכדאי ליוצרים בתחומים אחרים להעמיק את יכולת הקריאה שלהם, וספציפית לקרוא את פרוסט.

אנה: אז קודם כל, קריאת ספרות זה דבר שמאוד מזין אותי ומעורר בי השראה כאמנית. הקריאה מפתחת את יכולת הריכוז שלי, את היכולת שלי להבין משהו לעומק, את הקשב. זה דבר שצריך להתאמן עליו, ואת זה פרוסט עושה עבורך ממש טוב. חוץ מזה, כשאת מבינה פתאום שאת יודעת לקרוא באופן יצירתי ומעמיק, כשאת לומדת להרגיש בטוחה עם יצירות גדולות כאלה ולעשות איתן משהו משלך, זה מאוד מפעיל ומאוד שימושי, תכלס.

יוני: אפשר להוסיף משהו?

אנה: יוני, אתה יכול פשוט להוסיף, אתה לא צריך לשאול אותי בכל פעם.

יוני: אני חושב שבעקבות הזמן האבוד, באופן ספציפי, זה רומן שבו פרוסט עסוק מאוד ביכולת הההתבוננות. איך רואים משהו? איך לומדים לראות יותר? ומה אי אפשר לראות בעצמנו בשום אופן? גם העין עצמה מעניינת אותו. הוא שואל מה העין עצמה מגלה, ואוהב להתבונן ולתאר את העיניים של הדמויות לפרטי פרטים. אני חושב שכאמנים, זה ממש ספר הדרכה בהתבוננות.

אנה: ופרוסט עצמו גם באמת מתבונן מדהים באמנות - ברומן יש קטעים שלמים על ציורים של ג׳וטו, ועל האזנה למוזיקה, ועל אדריכלות. ובאותו עניין, בעיני, התרגילים השבועיים הם אחד הדברים המשמעותיים בסדנה הזו. הסדנה מייצרת מסגרת שמעודדת יצירה מתוך מצע לא שגרתי עבור אמנים - טקסט. התרגילים אמנם לא מחייבים, אלו לא שיעורי בית ואפשר גם לא לעשות. אבל התרגילים שאנחנו עושים במהלך הקריאה מאפשרים למשתתפים להשתמש בכלים שלהם, במה שהם בטוחים בו, כדי לעבד את הרעיונות שהספר מעלה.

יוני: את יכולה לתת דוגמה לתרגיל שחשבת שהביא לדברים מוצלחים?

אנה: כן, למשל בתרגיל הפורטרט שעשינו, שבו כל אחד בחר דמות אחת ויצר פורטרט שלה בכל מדיום שהוא רצה. יצאו מזה תרגילים מאוד מעניינים, חלק בחרו דמויות ממש קטנות שהובילו אותם פתאום למחקר קטן על ג׳וטו, או לגלות נקודת עיוורון של המספר דווקא מנקודת מבט של עוזרת טבחית. וחלק בחרו דמויות מרכזיות וממש העמיקו לחשוב ולנסח את הרעיונות שהדמויות האלה נושאות אל תוך הרומן. היה גם תרגיל סביב הסונטה של ונטיי - יצירה מוזיקלית בדיונית שפרוסט מתאר בהרחבה בכרך השני, ואחד המשתתפים הבין פתאום שהקטע הזה מאפשר לנו לחוות איך נראתה שמיעת מוזיקה בתקופה שבה לא היו הקלטות, שבה מוזיקה הייתה דבר חי לגמרי - לא יכולת לשמוע מוזיקה אם תזמורת חיה לא ביצעה אותה עבורך. האנשים שהגיעו לקבוצה עד עכשיו לא הגיעו עם רקע בספרות ובקריאה. יש משהו מעשיר בקריאה בקבוצה - אתה מקבל עוד נקודות מבט ומחשבות שלא היית נחשף אליהן אחרת, אבל גם צובר בטחון.

יוני: את יכולה לספר על רעיון מסויים שלקחת מפרוסט במהלך הקריאה בשני הכרכים הראשונים? אני למשל עוד חושב לפעמים על רעיון שמצאתי בכרך הראשון, ושדיברנו עליו כמה פעמים במפגשים - היחס של מרסל לבוסריות שלו כאמן, איך הוא עובד עם הבוסריות הזו, רואה בה איכות חומרית ממש, ומכניס אותה לרומן הבשל שלו.

אנה: יש הרבה רעיונות ודברים שלקחתי משני הכרכים הראשונים, אבל אם לבחור רק דבר אחד זה האופן שבו פרוסט עוסק במשך. בגלל שהספר כל כך ארוך, גם משך הקריאה עצמה נהיה פקטור. משהו בפרופרמטיביות של הקריאה נהיה נוכח מאוד, כי כשאנחנו בכרך השלישי למשל אנחנו כבר לא לגמרי זוכרים בבהירות את הפרטים של הכרך הראשון. בבעקבות הזמן האבוד, שהוא רומן שעסוק מאוד בזיכרון, השכחה הופכת לחלק מהקריאה. הוא משתמש בה. וכך הקריאה בפרוסט מדמה את טבע הזכרון האנושי - נוצרים זכרונות מרובדים דרך פרטים קצת מעומעמים מהכרכים המוקדמים. זה הפליא אותי, הרעיון הזה שחלק משמעותי בזכרון זו השכחה או ההתעממות של זכרונות מסויימים.

יוני: ולסיום, יש כיבוד במפגשים?

אנה: יש מים קרים. ופעם אחת, בפרק המפורסם, משתתף הכין לכולנו עוגיות מדלן.

תכנית פרוסט של האולימפוס תתחיל לקרוא את הכרך השלישי ב-1.11.